אם גבולות הם אכן הכרח בהורות, אז איך זה שכל כך קשה להציב אותם? הבעיה בהשמת גבולות הינה של ההורה ולא של הילד.
חשוב להיות מודעים למספר נקודות בהורות שלנו המשפיעה על השמת גבולות לילדינו:

1. רגשי אשם – הורים רבים מרגישים אשמים סביב אירועים או מצבי חיים שונים המשפיעים על ילדיהם,
ולכן בצורה לא מודעת הם מחפשים איך לפצות את ילדיהם על מה שהם חשים כחוסר הוגנות. זכרו! הורות המלווה ברגשי אשם
מפתחת אצל הילד תחושה שהכל מגיע לו.

2. התלבטות אצל ההורה – הורים מתלבטים בעניין גבול מסוים שהם מציבים לילדיהם. אל תציבו גבול אם אינכם שלמים עם גבול זה.
ילדכם מרגיש התלבטות זו אצלכם ומגיב אליה בהתאם.

3. השלכה – הורים משליכים על ילדיהם את רגשותיהם ואופן התנהגותם. לדוגמא: הורה, שכילד לא העז להתמרד נגד הוריו
– יתקשה לשים גבול, כאשר ילדו מתמרד כלפיו. ההורה, בצורה לא מודעת, מעודד התמרדות זו אצל ילדו כדרך לספק את הצורך שלו.
היו מודעים למשמעות ההתנהגויות של ילדכם!

4. מאבק מודע/לא מודע עם בן/בת הזוג – מאבק כזה יביא את אחד מבני הזוג (בד"כ בן הזוג החש פחות אהוב/חלש)
לקושי בהשמת גבולות (במילים אחרות – לתת לילד מאחורי הגב של ההורה השני), וכך לפתח קשר "סודי"/"מוסתר" (מההורה השני) עם ילדו.
זכרו: ילד צריך שני הורים מאוחדים וחזקים. אל תכניסו את ילדכם לתוך המאבק שלכם!

5. פחד ההורה מתגובת הילד בהשמת הגבול – ישנם ילדים/מתבגרים עם עוצמות רגשיות גבוהות.
הורים רבים מוותרים על השמת גבול מחשש לתגובתו של הילד. לדוגמא: הורה שקונה לילדו במכולת את מה שהוא רוצה,
כדי להימנע מ"הצגות" הילד בפרהסיה. זכרו: ילד זקוק להורים חזקים שיגנו עליו! ילד המרגיש כי הוא מנצח את הוריו –
חש שאין מי שיגן עליו בעולם הגדול. אין דבר מפחיד יותר לילד, מאשר התחושה שהוא לבדו בעולם הגדול.

ולסיום עשרת הדברות – עשה ואל תעשה בהשמת גבולות:

1. השתמשו במילה "לא" רק כאשר הנכם מתכוונים לכך.

2. קבעו גבולות בצורה רגועה ושקולה עד כמה שניתן.

3. הציבו גבול עם הסבר ולא כקביעה דיקטטורית.

4. הקפידו על עקביות ביישום הגבול.

5. שוחחו עם ילדכם לאחר קונפליקט על מנת לאפשר לעצמכם וילדכם לסגור קצוות ולהמשיך הלאה בדרככם המשותפת.

6. גבולות משתנים בהתאם לגיל הילד ואישיותו – היו ערניים לכך!

7. תנו בחירה כאשר ישנה אפשרות כזו.

8. בדקו אם הצבת גבול היא הכרחית, לפני הצבתו.

9. ראו בילדכם גם את הצדדים החיוביים שלו וזכרו לציין אותם בפניו.

10. קושי של ילד לקבל גבולות מלווה תמיד בהורה שקשה לו להציב אותם.

שימת גבולות רלוונטית מגיל שנתיים לערך, חשוב ליצור התאמה בין הגבול ליכולת ההתפתחותית, שכלית ורגשית של הילד.
כאשר אנו קובעים גבול עלינו לשים לב שהוא מציאותי, לא שרירותי, מותאם למציאות משתנה, להורה ולילד, מופעל בהתאם לשיקול דעת,
לא נוצר מתוך שיפוטיות. תהליך הבניית גבולות הוא שלבי, מופנם לאט, אך כאשר נעשה באופן נכון הוא יהפוך לכללי התנהגות נכון אצל הילד.

טיפים להצבת גבולות
• קודם כל, האם הגבול ברור לכם?
• הפעלת הגבול היא באחריות המבוגר
• אל תציבו גבול שאתם לא הייתם עומדים בו
• שליטת יתר – כאשר יש גבולות רבים בנושאים רבים…
• הציבו גבול שתוכלו גם לאכוף אותו
• חשוב לדבר על הגבול, אך גם ליישם ולעשות אותו.
• אם אתם מתרגזים כשאתם שמים גבול = פספסתם
• אין גבול נכון או לא נכון- בחרו את הגבולות שמתאימים לכם, אל תקשיבו לשכנה, אמא או חמות…
• הציבו גבול רק אם אתם משוכנעים שהוא נחוץ
• השתמשו בשיטת המניעה מראש כמה שאפשר
• היו נחושים, אך לא תקיפים או שיפוטיים

כללים חשובים להצלחתו של ניסיון בהשמת גבולות:
אמינות: כל הבטחה חשוב לקיים! אם איימת, או התרעת על תגובה להתנהגות מסויימת, קיים את אותה תגובה. כמו כן חשוב שאותה תגובה תהיה ריאלית, וניתנת ליישום. איום לא לצאת לחברים במשך חודש הוא איום לא ריאלי, ואי יישומו גורם לאיבוד אמינו ההורה בעיני הילד, ובהמשך לשבירת סמכות.

יש להבחין בין גבול לבין תגובה של כעס, שיפוט או הטפה. חשוב לא לשפוט את הילד, אלא להתייחס ללא כעס ובאופן ענייני לגבול ("אני לא מרשה לך להכות, למרות שאתה מאוד כועס, ואני מבין/ה את זה").

חשוב לתכנן מראש (רצוי שני ההורים) את התגובה להתנהגויות החוצות גבול. תגובה מתוכננת ולא אימפולסיבית, מגדילה את הסיכוי ליצירת אמינות וסמכות הורית ומקטינה את הסיכוי של ההורה לא לעמוד בגבול.

עקביות: תגובה שניתן לצפות אותה מבססת את הגבול עבור הילד ויוצרת מצב רגוע לכן יש להקפיד להגיב באופן זהה ככל הניתן בכל פעם שגבול נחצה.

אל תתנו ציון לילד – הדגישו את ההתנהגות הרצויה.

דוגמא אישית: הורה מאבד מכוח ההשפעה שלו אם הוא לא עומד בדרישות שהוא מציב לילדו. "נאה דורש ונאה מקיים" הוא הבסיס להצבת גבולות.

בחירת חיזוק או פרס על התנהגות טובה: מחקרים מראים שילדים יתאמצו יותר על מנת להשיג פרס מאשר על מנת להימנע מעונש. לכן שלבו לעיתים, פרס סמלי על עמידה מוצלחת בגבולות. ממתק, מילה טובה, או כל פרס אחר שנותן לילד תחושה פנימית של ערך רלוונטי ורצוי. הכל בהתאם לאופיו הייחודי של ילדכם.

הגדירו באופן ברור שאינו ניתן לפרשנות את ההתנהגות שאתם מעוניינים לשנות כך- "צריך להתנהג יפה" – היא הגדרה רחבה מדי, לא ברורה שעלולה לגרור וויכוחים ותסכולים. מאידך, "אני לא מרשה לקלל את אבא ואמא" – ברורה יותר, וניתן להפנימה.

ההנחה של הורים רבים שהורה טוב ואוהב הוא הורה מאפשר; הורה אכזרי או עוין הוא הורה מונע ומגביל. נסו להגמיש עמדה פנימית זו. עולם ללא גבולות איננו חופש, הנאה ושחרור, עבור ילד, אלא מציאות של פחד ובלבול, כאשר ההורים לא נתפסים בעיניו כחזקים ומגינים. אמצו את ההנחה החדשה: הורה מציב גבולות הוא הורה שומר, מרגיע ומחזק את ילדו

השאר תגובה