נמאס לי מהמסכים האלו

כל כך הרבה זמן פנוי יש לילדים שלנו, בחופש הגדול הזה.
כל כך הרבה זמן אני רואה את הילד שלי מול המחשב, מול הטלביזייה, מול הנייד שלו.
כל כך הרבה זמן שהוא לא עושה שום דבר אחר.
כל כך הרבה פעמים שאני מוצא.ת את עצמי מתעצבנ.ת, מעיר.ה, מתלוננ.ת, מתבאס.ת.
וכועס.ת.
כל כך הרבה פעמים אני מוצא.ת את עצמי שאני ממש לא יודע.ת מה לעשות.
וכשיש לנו גם הפרעת קשב בבית, הכל עוד יותר. כל דבר – הוא פשוט יותר.
אז בכל זאת מה עושים?
כמה רעיונות שמתייחסים גם לשינוי הגישה שלנו, גם ליצירת הסכמות וגם לבנק חלופות.

הגישה שלנו
באופן אוטומטי אנחנו מגיבים בחוסר שביעות רצון, בכעס, בתלונה.
חשוב שנקודת המוצא שלנו תהיה שהילד שלנו לא עושה בכוונה. הוא לא צופה
בטלביזייה על מנת לעצבן אותנו. הוא לא משחק בנייד כדי שנכעס עליו. הוא עושה
את זה כי הוא רוצה, כי מעניין לו, כי מתאגר לו, כי זה זמין, כי כולם שם, ואין לו
חלופות טובות יותר מבחינתו.
אז מה זה אומר מבחינתנו – במקום לכעוס להתלונן להתבאס – להבין, להתעניין, לשים
את הגבולות שלנו. ולהסביר את ההגבלה שלכם.
יצירת הסכמות
לדבר עם הילדים, בגובה העיניים, לשתף במחשבה שלכם, בהבנה שלכם, ביתרונות
וגם בחסרונות של שהייה ממושכת מול מסכים. ולשים את הגבול – למה אתם מסכימים.
ומתי וכמה – אתם ממש לא מסכימים. המטרה שלכם להגיע להסכמה תוך דיאלוג
וחשיבה משותפת.
אפשר להסכים ברמה המשפחתית, שבשעת ארוחה הניידים נמצאים בסלסלה במקום
אחר, הטלביזייה כבוייה, ולא עונים לשיחות.
בנק חלופות
ביחד עם הילדים לשבת ולהכין רשימה של פעילויות שהם יכולים לעשות בבית, באופן
עצמאי, לשלב פעילויות שאתם רואים אותן כחשובות לעת הזו. לדאוג שכל הנדרש לכל
פעילות זמין ונגיש ובטיחותי כמובן. לסכם אם הילדים מתי הם עושים את הפעילויות.
הכי טוב – לוח שבועי גדול ומסודר שתלוי במקום מרכזי בבית.
לשבץ בלוח השבועי – משחקים משפחתיים, פעילויות משותפות, יציאה מהבית
לים, לברכה, לסרט, לטיול, לפעילות ספורטיבית ועוד ועוד. באופן קבוע ומוסכם מראש
ומסומן כמובן בתכנית השבועית.
אז גישה, הסכמות, חלופות + דוגמה אישית ועקביות, אין לי ספק שזמן המסכים
יצטמצם.
מוזמנים להעלות שאלות ואשמח להתייחס.
חופשת קיץ נעימה ובטוחה.