מעצבן אותי כשאומרים לי: "כשאתה רוצה אתה מצליח"!?

"כשאתה רוצה אתה מצליח"!?

כמה פעמים שמעתי את המשפט הזה
גם כילדה, גם כאמא וגם כמאמנת.
מה זה בעצם אומר? שאני לא תמיד רוצה?
שאני יכול? שזה חשוב להצליח?
שאני לא רוצה להצליח?
תמיד מסקרן אותי להיכנס לראש של
הילדים ולפגוש את המחשבות שלהם.
אם נתמקד בילדי הפרעת הקשב,
זה לא העניין של הרצון.
זה העניין של מדוע אין רצון
או מה צריך לעשות כדי שיהיה רצון.
הקושי המרכזי נמצא בקושי לגייס כוח
לגייס מאמץ, להתרכז,
להתמקד, לדעת מה אני רוצה
להאמין שאני מסוגל, לראות בשביל מה.

הנחת העבודה שלי שכל הילדים רוצים להצליח.
כשאני עם הפרעת קשב ופעלתנות יתר
והקשיים שלי הם אובייקטיביים,
אני חייב קודם כל למצוא מענה לקשיים
ורק אחר כך יהיו לי תנאים להצלחה.
אז אתם מבינים כמה זה מעצבן כשאני (ילד או בוגר)
מצליח לעשות משהו ולשביעות רצוני,
ומישהו יאמר לי - כשאתה רוצה אתה מצליח.

אני רוצה להציע דרך חלופית:

נאמר ויש לנו בן או בת בגילאי בית הספר היסודי.
הכנת שיעורי בית זה לא החלק הקל עבורם.
ונאמר שקרה 'נס' ויום אחד הם הכינו את שיעורי הבית
באופן עצמאי ובהצלחה.

אז במקום שנאמר - את/ה רואה?
כשאת/ה רוצה אתה מצליח
אולי נאמר -
שמתי לב שהצלחת להכין היום שיעורי בית בקצב טוב
או - כל הכבוד שלקחת אחריות על הכנת שיעורי הבית
באופן עצמאי או - סחטיין על הקצב,
סיימת עם השיעורים תוך X זמן,
ויש לך המון זמן פנוי עכשיו.
או - איך שמחתי לראות אותך מכין ברצינות
שיעורי בית ועובד בקצב ומרוכז, איך הצלחת לעשות את זה?

יצירת דיאלוג בגובה העיניים מפתחת מאד את
המודעות של הילדים
מה שמאפשר להם להבין טוב יותר מה נדרש מהם
כדי להצליח במשימה כזו או אחרת,
לקבל החלטות טובות ולעשות בחירות נכונות.
והערך הנוסף הנוסף - מוטיבצייה.
כי כשיש מוטיבצייה כבר הדרך להשיג את מה שאני
רוצה הרבה יותר קלה.

מה שאני רוצה לחדד כאן -
שהתגובות שלנו יכולות להיות מקדמות
ויכולות להיות שלא.
ותגובה כמו - אתה רואה... כשאתה רוצה אתה מצליח...
לא בהכרח תגובה מקדמת.

אשמח לתגובות שלכם, לשאלות, לתובנות
וכל שאר התייחסויות.
ובהצלחה!!!

דבורה - מאמנת משפחות קשב.