מתאמנים מספרים

הגיע אלי ילד צעיר, בכתה ד', שדאג מאד לקראת כניסה לבית ספרו החדש. הוא היה מאד מבולבל ומודאג. הוא שיתף בהרבה דאגות שהיו לו וגרמו לו תחושה של מצוקה. הוא לא ידע איך הוא יסתדר עם החוקים של בית הספר החדש, איך הילדים יקבלו אותו, האם הוא יהיה רצוי בחברתם. הוא מאד מאד היה מודאג לקראת תחילת השנה. בתהליך האימון המשותף עמו ועם ההורים קיבל הילד הרבה בטחון וכוח.

הילד יצר לו תמונה מאוזנת של "האיומים וההזדמנויות" באופן מידתי, פרופורציות. תהליך המודעות והחשיבה הזו חיזק את האמון של הילד בעצמו, הביטחון העצמי שלו עלה, ותכנית עבודה ברורה שיצרנו יחד הפיגה את חששותיו. הכנת תכנית עבודה מסודרת יצרה לו תחושה של וודאות ושליטה במצב. לעומת התחלת התהליך: שהמצב שלט בו. האימון והכנת תכנית פעולה להצלחתו, הכינו אותו היטב "למשחק הבא" ועם כל הכלים ושינוי דרכי חשיבה שהשפיעו רבות על הרגשתו, ועמדותיו והתנהגותו.
התוצאה: הילד הגיע לבית ספרו החדש עם הכנה מנטלית נכונה, חשיבה חיובית, בהירות ביחס לתהליך והשלבים שהוא יעבור. כל אלו יצרו לו וודאות, הפחיתו חששות ובתחילת השנה הכניסה וההשתלבות היתה לו ממש חוויה טובה.
היום, כחודשיים לאחר תחילת שנת הלימודים יש לו כבר הרבה מאד חברים! הוא מכיר כמובן את החוקים של בית הספר, יש לו הישגים וציונים טובים, והחשוב אולי ביותר – שכל אלו נותנים לילד הרגשה שתהליך ההתמודדות הזו שראה אותו כאתגר נותן לו תחושה של 'שווה', אדם בעל ערך עצמי גבוה, בטחון עצמי, הוא משדר אנרגיות טובות לסביבה ולעצמו ובסך הכל כולם מלאי שביעות רצון מההתמודדות הבוגרת האחראית של הילד בכניסתו למקום חדש.
אומרת אמו: "המעבר לבית הספר החדש היה לו חלק ומופלא", והילד מוסיף בשפתו הציורית: "בהתחלה הכל היה לי כמו קופסה ענקית שחורה ואדומה וכבדה, שהפכה לקופסה צהובה ולבנה קטנה עם קשת שנכנסת ליד וזה קל, כמו מתנה". וחיוך רחב על פניו ועיניו בורקות.

נו, מה אתם אומרים?
לעניות דעתי, נראה שאכן הילד קיבל מתנה כדבריו. וזו אכן מתנה חשובה לחיים. הילד למד תהליך וכלי חשיבה חשוב ביותר - איך להפוך בעיה להזדמנות! כיצד להפוך דאגות וחששות כבדים לתהליך של התמודדות אחראית תוך יצירת תכנית פעולה שיישומה מביא אותו להצליח ב'גדול'.
המשפחה שיתפה אותי כי התעצמה מאד מהתהליך שהילד חווה בהתמודדות שלו. ברגע שהילד הרגיש שהוא שולט במצב והמצב איננו שולט בו, הוא מרגיש שהעולם החדש לא גדול עליו, הוא מבטא יותר רוגע ושמחת חיים, מצבו האישי הקרין והשפיע מאוד לחיוב על כל המשפחה.
נקודה חשובה שאפשר לראות בתהליך היא התנהגות אמו של הילד. האם הביאה את המנהיגות האישית – שבאה לידי ביטוי ברור של תמיכה, ביצירת תנאים לחיזוק תחושת הביטחון של בנה, סייעה בהפחתת רמת החרדה שלו, ויצרה סביבה רגועה, מאוזנת, עניינית ומכילה.
והילד עצמו – עבר תהליך של הפחתת רמת החרדות והעצמת הביטחון העצמי – חיזוק החשיבה החיובית, חיזוק האמון בעצמו וביכולותיו, הוא קיבל כלים לפיתוח כישוריו החברתיים – למד כיצד לא לחשוש להיות ביוזמה, איך להפוך מצב של חוסר וודאות למצב שיש בו וודאות, מצב שמאפשר לו תחושת בטחון בסביבה בה הוא פועל.